מה אני מלמדת את בנותיי

והגדת לבנך ולבתך/ תמי לוי איסרליש

בשנים האחרונות הכרזתי שאני ״פורשת״ מסדר פסח. כלומר, אני תמיד שמחה להפגש עם המשפחה ולאכול יחד, אבל ההגדה, איך אומר בעדינות, כבר לא מדברת אליי. ויותר מכך, הבנתי שאני ממשיכה לספר לבנותיי תכנים שאני לא שלמה איתם. וכך, מאז הקורונה, לא ממש נכחתי בסדר פסח כהלכתו, ובביתנו חגגנו את בוא האביב עם חידוני אביב, פרחים צבעוניים ואוכל טעים. כן. גם עם חרוסת ומצות.

מי שמכירה אותי יודעת כמה אני מחבבים ספרים מהסוג המשובח, ובעיקר את אלה שהם מונגשים לילדות וילדים, אבל בעצם מתאימים לכל גיל. עם טקסט חכם, איורים יפים ומושקעים ובעיקר עם לב. חייב להיות לב בכל תוכן שאני מקריאה לבנותיי. (אז מה אם הן בנות 13 ו-9? קריאה משפחתית היא חווייה! תנסו)

אז ברגע שראיתי את ההגדה הזאת קצת דגדג לי שוב לחגוג פסח, ולו בשביל להקריא לבנותיי תוכן שמעורר בי תקווה. בהגדה ובחוברת היצירה ופעילות שמצורפת, שזורות הזמנות לעצירה והתבוננות בעולמנו הפנימי (מיינדפולנס, מישהי?) דרך מושגים כמו אומץ, מסע, חלומות.. יש בה חיבור לטבע, הכרת תודה ועוד הפתעות מתוקות ומלא יצירתיות!!

אהבתי אותה ממש ואני ממליצה בחום.

גיל

החל מגיל 3 ולכל המשפחה

נושאים וערכים